היי שמוליק!
איני בטוחה שאתה זוכר אותי..
אבל פתאום קפץ לי השם שלך בפייסבוק והחזיר אותי 14 שנים אחורה ליום שהצלת אותי מניתוח, שמנו לי את חגורת המילווקי, שהייתה לא קלה איתי 5 שנים..
אבל עם עקמת של 45 מעלות (ועוד אחת למטה של לא זוכרת כבר כמה) כנגד כל הסיכויים, עזרה לי להתגבר עליה בכל הכח. עברתי באותה תקופה המון רופאים, ואתה היחיד שאני רוצה לזכור וזוכרת מבין כולם, כבר 14 שנים שאני לא רואה על עצמי את העקמת, ישרה, בזכותך, בזכות האדיבות, העזרה, והתמיכה ושהאמנת שאפשר אחרת ולא חייב ניתוח.
אולי תזכור אותי בתור הילדה שהכינה לך קנבס עם המילה תודה וחיות יושבות על האותיות בניהם גם חגורת המילווקי מצוירת.
הפייסבוק נתן לי הזדמנות חדשה להגיד לך שוב תודה ובהזדמנות זו גם לומר, שכמו שאז שלחת אותי לבנות שסיפרו לי את סיפור ההצלחה שלהם עם העקמת, אני יותר מאשמח שתשתף את המספר שלי לכל תמיכה או עזרה לכל בחורה או ילדה שנמצאת בתחילת הדרך וחושבת שזה בלתי אפשרי.
